וול סטריט חוותה את אחד השבועות הסוערים והתזזיתיים ביותר בתולדותיה האחרונות. תקופה של תנודתיות קיצונית, שהוגדרה על ידי פעילים בשוק כמתישה ושוחקת, הגיעה לשיאה בשורה של אירועים דרמטיים: קריסה וראלי היסטורי בשוק המניות, מכירת חיסול חסרת תקדים בשוק אגרות החוב הממשלתיות ונהירה המונית לזהב שדחפה אותו לשיא כל הזמנים. למרות הכאוס, ובאופן כמעט סוריאליסטי, הסתיים השבוע בעליות שערים חדות במדדי המניות המרכזיים, אך הדרך לשם הייתה רצופה במהפכים חדים ובדרמה שלא נראתה כמותה מזה זמן רב.
ממכסים לראלי וחזרה לחששות
הזרז לסערה היה הכרזת הנשיא טראמפ, בשבוע הקודם, על הטלת מכסים נרחבים ואגרסיביים בהרבה ממה שהעריכו בשווקים. ההודעה שלחה גלי הלם והובילה לארבעה ימי מסחר רצופים של ירידות חדות במניות. שיא התנודתיות הגיע ביום רביעי: לאחר פתיחה חלשה, הערות פומביות של הנשיא שהביעו אופטימיות לגבי השוק (“זמן מצוין לקנות”), ואחריהן דיווחים על נכונות לדחות חלק מהמכסים ל-90 יום ולנהל משא ומתן, הציתו מהפך דרמטי. מדד הנאסד”ק, עתיר מניות הטכנולוגיה, זינק ביותר מ-12% ביום אחד – העלייה היומית החדה ביותר שלו מאז ינואר 2001, בעיצומה של התפוצצות בועת הדוט.קום. מדד S&P 500 הוסיף 9.5% באותו יום – יומו הטוב ביותר מאז אוקטובר 2008, בשיא המשבר הפיננסי העולמי. מדד הדאו ג’ונס התעשייתי קפץ ב-7.9% – העלייה היומית הגדולה ביותר שלו מאז מרץ 2020.
אך האופוריה הייתה קצרת מועד. כבר למחרת, ביום חמישי, חלק ניכר מעליות יום רביעי נמחק, כשטראמפ הסלים מחדש את העימות הכלכלי מול סין והתברר בוול סטריט כי מלחמת הסחר רחוקה מסיום. יום שישי נפתח אף הוא באווירה פסימית, לאחר פרסום נתון מאכזב במיוחד על סנטימנט הצרכנים, שצנח לשפל של עשור על רקע דאגות הציבור ממלחמת הסחר, תעסוקה ואינפלציה.
למרות הפתיחה החלשה בשישי, המגמה התהפכה בהמשך היום. דוחות רבעוניים חזקים מהצפוי מכמה מהבנקים ומוסדות הפיננסים הגדולים בארה”ב סיפקו רוח גבית חיובית לשוק. ג’יי.פי מורגן צ’ייס, בלאקרוק ומורגן סטנלי הציגו תוצאות טובות, וזאת למרות שמנהליהם הבכירים הזהירו במקביל מפני הסיכונים הכלכליים שמדיניות הסחר מציבה. מניותיהם של בנקים אלו רשמו עליות נאות. בסיום המסחר, S&P 500 עלה ב-1.8% (ו-5.7% שבועי), הנאסד”ק הוסיף 2.1% (ו-7.3% שבועי), והדאו טיפס ב-1.6% (ו-5% שבועי). חשוב לציין כי למרות הזינוק השבועי, כל המדדים נותרו נמוכים מרמתם לפני הכרזת המכסים, ועדיין הציגו תשואה שלילית מתחילת השנה.
טלטלה בשוק החוב
בעוד תשומת הלב הופנתה לתנודות החדות במניות, האירוע המשמעותי ביותר של השבוע התרחש, לדעת רבים, דווקא בשוק אגרות החוב הממשלתיות של ארה”ב. שוק זה, הנחשב בדרך כלל לסלע של יציבות פיננסית, חווה סערה יוצאת דופן. מכירת חיסול אגרסיבית של אג”ח, במיוחד אלו לטווחים ארוכים, שלחה גלי הלם והובילה לקפיצה היסטורית בתשואות. התשואה על אג”ח הממשל ל-10 שנים, המשמשת אמת מידה קריטית לעלויות המימון בכלכלה, רשמה את עלייתה השבועית החדה ביותר מאז 2001, ועברה את רף ה-4.5%. התשואה על האג”ח ל-30 שנה זינקה בשיעור שלא נראה מאז 1987, והתקרבה ל-4.9%.
התנהגות זו של שוק האג”ח אינה עניין טכני בלבד. היא משקפת את הערכות הסיכון והציפיות של גופי ההשקעה הגדולים והמתוחכמים ביותר בעולם. כאשר משקיעים אלו מוכרים בהיקפים גדולים נכס הנחשב לבטוח ביותר, או דורשים פיצוי גבוה משמעותית (בדמות תשואה גבוהה יותר) כדי להחזיק בו, הדבר מתפרש כאיתות רב עוצמה לגבי תפיסת הסיכון שלהם. עליית התשואות החדה נבעה מירידה במחירי האג”ח הנסחרות, ושיקפה דרישה גוברת לפיצוי על רקע חששות מורכבים: הגירעון התקציבי העצום של ארה”ב והצורך למחזר טריליוני דולרים של חוב, חשש מהתפרצות אינפלציונית עתידית, אי-ודאות לגבי השלכות מדיניות הסחר והחשש הכללי מפני האטה כלכלית או אי-יציבות.
בתוך כך, עלתה בשוק גם פרשנות מעניינת לגבי האסטרטגיה האפשרית שעמדה מאחורי הכרזות המכסים המקוריות של הממשל. היו ששיערו כי הכוונה הראשונית לא הייתה בהכרח רק להפעיל לחץ מסחרי, אלא אולי אף לנסות ו”להנדס” ירידה בתשואות האג”ח. לפי קו מחשבה זה, יצירת חשש מבוקר באמצעות איום המכסים הייתה אמורה לגרום למשקיעים לחפש מקלט בטוח באג”ח האמריקאיות, מה שהיה מעלה את מחיריהן ומוריד את התשואות. תשואות נמוכות יותר היו מקלות על עלויות המימון של הממשל ואולי אף דוחפות את הפדרל ריזרב לשקול הורדת ריבית – מהלך שהיה תומך בשוק המניות.
אך אם זו אכן הייתה התקווה, המציאות בשוק הייתה הפוכה לחלוטין. המשקיעים בשוק האג”ח הגיבו בעצבנות רבה. נראה כי החששות מההשלכות השליליות של המכסים – פגיעה בסחר העולמי, עלייה בסיכון הגיאופוליטי ופוטנציאל אינפלציוני – גברו על כל נטייה לחפש ביטחון דווקא באג”ח האמריקאיות בתנאים אלו. במקום לרדת, התשואות נסקו, ובכך אותתו כי השוק תופס את המדיניות החדשה כמגבירת סיכון, הדורשת פיצוי גבוה יותר.
לעליית התשואות הזו יש השלכות כבדות משקל. היא מייקרת מיידית את עלות גיוס החוב עבור הממשל הפדרלי, ובמקביל מתגלגלת לעלויות מימון גבוהות יותר עבור משקי בית ועסקים דרך משכנתאות, הלוואות ואשראי. בכך, שוק האג”ח למעשה הידק את התנאים הפיננסיים במשק, ללא קשר לפעולות הבנק המרכזי. המראה החריג של מניות ואג”ח שצנחו יחד בתחילת השבוע הדגיש את עומק הלחץ והמורכבות של המצב, והבהיר כי שוק החוב שיחק תפקיד מרכזי בעיצוב הדרמה הפיננסית של השבוע.
חיפוש אחר מקום מבטחים
התנודתיות הגבוהה והתופעה של ירידות מתואמות במניות ובאג”ח ממשלתיות שלחו משקיעים רבים לחפש חוף מבטחים חלופי. המתכת היקרה, הזהב, הנחשבת למקלט בטוח קלאסי בעיתות משבר ואי-ודאות, נהנתה מכל הסאגה הזאת. מחיר החוזים העתידיים על הזהב זינק ביום שישי ב-2.1% וקבע שיא היסטורי חדש של 3,222.20 דולר לאונקייה. הזינוק במחיר המתכת הצהובה הפיח רוח חיים במניות של חברות כרייה, העלייה באטרקטיביות הזהב התרחשה במקביל להיחלשות הדולר האמריקאי מול מטבעות עיקריים אחרים, כמו האירו, תופעה שקושרה גם לירידה החדה במחירי אגרות החוב האמריקאיות, שהפחיתה את האטרקטיביות של החזקת נכסים דולריים עבור משקיעים מסוימים.
אך הכאוס לא פסח גם על שוקי הסחורות האחרים, שהפגינו תנודתיות גבוהה בדומה לשוק המניות. מחירי הנפט, הנחושת וסחורות נוספות חוו תנודות חריפות במהלך השבוע. מחיר הנפט הגולמי מסוג WTI (הנפט הנסחר בארה”ב), למרות שעלה ב-1.43 דולר לחבית ביום שישי ונסגר על 61.50 דולר, סיים את השבוע בירידה קלה של 0.8%, והוא נמוך בכ-14% מרמתו בתחילת חודש אפריל.
מנגד, הירידה במחירי הנפט הגולמי, שהתגלגלה גם למחירים נמוכים יותר של סולר ובנזין, יצרה הזדמנות עבור צרכני דלק גדולים. חברות הובלה במשאיות, ציי דיג וצרכני אנרגיה תעשייתיים אחרים מיהרו לנצל את המחירים הנמוכים כדי לגדר את עצמם מפני עליות מחירים עתידיות. הם ביצעו עסקאות בחוזים עתידיים כדי “לנעול” את מחירי הדלק הנוכחיים. התנהגות זו שיקפה את הצורך הבסיסי של עסקים לתכנן קדימה, גם כאשר השווקים הפיננסיים מצויים בסחרור.
אי-ודאות שוררת
בסיומו של שבוע מסחר סוער, התחושה השלטת בוול סטריט היא של אי-ודאות עמוקה. התנודתיות הקיצונית חשפה את שבריריות השווקים ואת רגישותם הגבוהה לאירועים פוליטיים וכלכליים בלתי צפויים. בעוד העליות השבועיות במניות סיפקו הקלה זמנית, אני סקפטי. ברחבי הרשת ישנן אזהרות מפני השוואות שטחיות למשברים קודמים שהביעו חשש שהראלי הנוכחי הוא זמני בלבד, וכי הירידות עוד עלולות להתחדש, בדומה לתרחישים היסטוריים שבהם ראלי חד נקטע. הטלטלה בשוק האג”ח, החששות הכלכליים הבסיסיים הנובעים ממדיניות הסחר והגירעונות – כל אלו נותרו על כנם, ומבטיחים כי השווקים הפיננסיים ימשיכו, ככל הנראה, לנווט במים סוערים גם בשבועות הקרובים.