טונגסטן הוא אחד המתכות הייחודיות והקריטיות ביותר בעולם המודרני, אך למרות חשיבותו האסטרטגית והטכנולוגית, ארצות הברית מצאה עצמה במצב של תלות מוחלטת ביבוא. מאז 2015, המדינה המובילה בעולם אינה מייצרת אף גרם אחד של טונגסטן שנכרה באופן מסחרי על אדמתה. מצב זה, המשלב חולשה תעשייתית עם פגיעות גיאופוליטית חמורה, הופך את טונגסטן לאחד מנושאי המפתח בדיון הלאומי על ביטחון משאבים, עצמאות טכנולוגית והגנה על אינטרסים אסטרטגיים.

המכון הגיאולוגי של ארצות הברית (USGS) כלל את טונגסטן ברשימת המינרלים הקריטיים של המדינה מאז 2018, והגדרה זו אינה מקרית. היא משקפת הכרה ממשלתית עמוקה בכך שטונגסטן משלב שתי תכונות: מצד אחד, תכונות פיזיקליות ייחודיות שאינן ניתנות להחלפה עבור טכנולוגיות מפתח בתחומי הביטחון, התעשייה והאנרגיה; ומצד שני, שרשרת אספקה עולמית מרוכזת ופגיעה, הנשלטת כמעט לחלוטין על ידי סין. כאשר מדינה תלויה במלואה במקור אספקה יחיד למשאב שהיא חייבת להחזיק כדי להפעיל את תעשיית הביטחון שלה, מדובר בפגיעות אסטרטגית מהסוג המסוכן ביותר.

למה אי אפשר בלי המינרל הזה?

כדי להבין את המשבר, יש להתחיל בהבנת המתכת עצמה. טונגסטן מוערך בזכות שלוש תכונות יוצאות דופן: צפיפות חריגה, קשיחות יוצאת דופן, ונקודת ההיתוך הגבוהה ביותר מכל מתכת – 3,422 מעלות צלזיוס. תכונות אלו, כאשר הן משולבות, הופכות את טונגסטן למתכת שאין לה תחליף אמיתי במגוון רחב של יישומים קריטיים. כאשר טונגסטן משולב עם פחמן ליצירת קרביד טונגסטן, החומר המתקבל הוא כמעט קשה כמו יהלום.

בתחום הביטחון, טונגסטן הוא חיוני לייצור תחמושת חודרת שריון. הצפיפות הגבוהה שלו – כמעט פי שניים מזו של עופרת – מאפשרת לקליעי טונגסטן לחדור שריונות כבדים בקלות יחסית, מה שהופך אותם לנשק המועדף במערכות נשק נגד שריון. מעבר לכך, טונגסטן משמש ברכיבי טילים ובמערכות נשק מתקדמות, כאשר אספקה מאובטחת שלו נחשבת חיונית לביטחון הלאומי. בלי טונגסטן, ארצות הברית פשוט לא יכולה לייצר את התחמושת המתקדמת שעליה מסתמכים הצבא והתעשייה הביטחונית.

בתעשייה האזרחית, עצם זה שהקרביד טונגסטן קשה מאוד, הופכת אותו לחומר אידיאלי עבור כלי חיתוך, מקדחים וחומרים שוחקים. מכונות עיבוד של מתכות, אתרי בנייה ומכרות ברחבי העולם מסתמכים על כלים העשויים קרביד טונגסטן, שכן הם עמידים יותר וחותכים טוב יותר מכל חומר אחר. בתעשיית האלקטרוניקה, נקודת ההיתוך הגבוהה והמוליכות החשמלית המצוינת של טונגסטן הופכות אותו לחיוני עבור חוטי להט בנורות, אלקטרודות וחוטים במוליכים למחצה. בתעופה וחלל, טונגסטן משמש בסופר סגסוגות המסוגלות לעמוד בטמפרטורות קיצוניות, כגון אלה המצויות בלהבי טורבינות ובמנועי רקטות. ובתחום האנרגיה, המתכת חיונית לכורים גרעיניים, טורבינות רוח ופוטנציאלית למכשירי היתוך גרעיני מסחרי עתידי.

אז איך ארצות הברית איבדה את הייצור המקומי?

עד 2015, ארצות הברית עדיין ייצרה טונגסטן באופן מסחרי, אך בשנה זו הופסקה הכרייה המקומית לחלוטין. הסיבות לקריסה זו היו כלכליות וגיאופוליטיות כאחד, ושורשיהן נעוצים בשינויים דרמטיים שחלו בשוק העולמי של טונגסטן החל משנות השמונים.

הגורם הראשון והמרכזי היה קריסת המחירים. בשנות השמונים, מחירי הטונגסטן קרסו והחלה תקופה ארוכה של מחירים נמוכים שנמשכה עשרות שנים. קריסה זו הייתה תוצאה של הצפה של המתכת לשוק העולמי, בעיקר מצד סין שהחלה להגדיל את הייצור שלה באופן דרמטי. כאשר המחירים נמוכים, הכרייה במקומות בעלי עלויות גבוהות – כמו ארצות הברית – הופכת ללא רווחית. חילוץ טונגסטן הוא תהליך יקר מאוד, הדורש כרייה עמוקה, עיבוד מורכב וטיפול בכמויות גדולות של עפרות כדי להפיק כמות קטנה יחסית של המתכת הטהורה. כאשר מחירי השוק נמוכים, ההכנסות מהמכירות פשוט לא מכסות את עלויות הייצור הגבוהות בארצות הברית.

הגורם השני היה התחרות הסינית המסיבית. סין החלה להשקיע משאבים עצומים בפיתוח תעשיית הטונגסטן שלה, ולאט לאט השתלטה על השוק העולמי. בשנות התשעים והאלפיים, סין לא רק הגדילה את הכרייה, אלא גם בנתה יכולות עיבוד וזיקוק מתקדמות, והפכה למקור הדומיננטי של טונגסטן מעובד באיכות גבוהה. חברות אמריקאיות מצאו את עצמן מתמודדות מול מתחרה שיכול היה לייצר בהיקפים אדירים, במחירים נמוכים באופן משמעותי. התוצאה הייתה ברורה: אחד אחרי השני, מכרות הטונגסטן האמריקאיים נסגרו, כי הם פשוט לא יכלו להתחרות.

הגורם השלישי, שהוא תוצאה של השניים הראשונים, היה עלויות החילוץ הגבוהות בארצות הברית. כרייה בארצות הברית כרוכה בעלויות עבודה גבוהות, תקנות סביבתיות מחמירות, ועלויות תפעול כלליות שהן בין הגבוהות בעולם. בתנאים אלו, כאשר המחיר העולמי של טונגסטן נמוך, פשוט לא היה כדאי כלכלית להמשיך לכרות. החברות האמריקאיות שניסו להחזיק מעמד נאלצו להודות בתבוסה כלכלית ולסגור את הפעילות. כך, ב 2015, המכרה האחרון נסגר, וארצות הברית הפכה תלויה לחלוטין ביבוא.

התלות ביבוא

מאז הפסקת הייצור המקומי, ארצות הברית מסתמכת על שלושה מקורות עיקריים לכיסוי צרכי הטונגסטן שלה: יבוא, מיחזור, ומכירות ממלאי הממשלה. המספרים חושפים תמונה של תלות כמעט מוחלטת במקורות חיצוניים.

בתקופה שבין ינואר לאוקטובר 2024, ארצות הברית ייבאה 6,550 טון של טונגסטן. זוהי כמות משמעותית, המשקפת את הצורך העצום של התעשייה האמריקאית במתכת זו. מקורות היבוא כוללים סין – המקור הגדול ביותר – לצד קוריאה, בוליביה וויאטנם. העובדה שסין היא המקור הגדול ביותר מהווה בעיה אסטרטגית משמעותית, שכן היא אומרת שארצות הברית תלויה בגורם שיכול להיות יריב גיאופוליטי בשאלות קריטיות של ביטחון לאומי.

מעבר ליבוא, גרוטאות מהווים מקור חשוב נוסף. מיחזור של טונגסטן מכלי עבודה ישנים, רכיבים תעשייתיים ופסולת אלקטרונית תורם חלק משמעותי לאספקה. עם זאת, מיחזור לבדו אינו יכול לספק את כל הצורך, והוא תלוי בהמשך זרימה של מוצרי טונגסטן לתעשייה – זרימה שעצמה תלויה ביבוא.

המקור השלישי הוא מלאי הממשלה האמריקאית. מאז 2017, הממשלה מכרה כ 3,390 טון של טונגסטן ממלאיה האסטרטגיים. מדובר בצעד שנועד לסייע לתעשייה בטווח הקצר, אך הוא גם מעלה שאלות לגבי האסטרטגיה ארוכת הטווח: האם ממשלת ארצות הברית צריכה למכור מהמלאים שלה כאשר היא תלויה לחלוטין ביבוא? מה יקרה אם המלאים יתרוקנו ובאותו זמן תהיה הפרעה באספקה העולמית?

השליטה הסינית

אם התלות ביבוא היא בעייתית, השליטה הסינית בשוק העולמי של טונגסטן היא מדאיגה עוד יותר. נכון לשנת 2025, סין מייצרת למעלה מ 80% מאספקת הטונגסטן העולמית. זוהי שליטה כמעט מוחלטת, המקיפה לא רק כרייה אלא גם עיבוד, זיקוק והפקת המוצרים הסופיים. סין שולטת ברוב המכריע של העתודות העולמיות, מפעילה את מרבית המכרות, ויש לה את רוב היכולת התעשייתית לעיבוד העפרות למתכת טהורה ולמוצרים מתקדמים.

מונופול זה אינו תוצאה של משאבי טבע בלבד – סין השקיעה בכוונה בפיתוח תעשייה זו במשך עשרות שנים, הבינה את החשיבות האסטרטגית של טונגסטן, ובנתה שליטה מכרעת בשוק. עכשיו, כאשר סין שולטת בשרשרת האספקה מקצה לקצה, לה יש יכולת לקבוע מחירים, להגביל אספקה, ולהשתמש בשליטה זו ככלי גיאופוליטי.

העובדה שארצות הברית תלויה 100% ביבוא – כלומר, אפס ייצור מקומי – הופכת את המצב למסוכן במיוחד. בניגוד למשאבים אחרים שבהם לארה”ב יש לפחות מקצת ייצור מקומי שיכול להתרחב במקרה חירום, בטונגסטן אין לה שום כרית ביטחון. אם סין תחליט להטיל הגבלות יצוא, או אם יהיו הפרעות בשרשרת האספקה כתוצאה ממתחים גיאופוליטיים, ארצות הברית תמצא עצמה ללא גישה לחומר שהיא חייבת להחזיק כדי להפעיל את תעשיות הביטחון והטכנולוגיה שלה.

2025: נקודת המפנה

החשש הזה לא היה תיאורטי זמן רב. בחודש מאי השנה (2025), סין הטילה בקרות יצוא חדשות על טונגסטן, צעד שגרם לתנודתיות חדה במחירים ולחששות רציניים לגבי הפרעות נוספות באספקה. מהלך זה לא הגיע בוואקום – סין השתמשה בעבר בשליטתה במינרלים קריטיים ככלי לחץ גיאופוליטי. היא הטילה הגבלות יצוא על גליום וגרמניום, שני יסודות קריטיים לתעשיית המוליכים למחצה, והוכיחה שהיא מוכנה להשתמש בכוח השוק שלה כדי להשיג יעדים פוליטיים.

התוצאות המידיות כללו עליית מחירים וחוסר ודאות באספקה, אך ההשלכות האסטרטגיות ארוכות הטווח הרבה יותר משמעותיות. ארצות הברית ובעלות בריתה הבינו שסין יכולה, בכל רגע נתון, לחנוק את האספקה של חומר קריטי לביטחון לאומי. מדובר בפגיעות שאי אפשר להתעלם ממנה.

רשת הסחר העולמית של טונגסטן היא מורכבת ופגיעה. מתחים גיאופוליטיים והחלטות מדיניות באזורי ייצור מרכזיים – בעיקר סין – יכולים להיות בעלי השפעות גל ברחבי השוק העולמי. תעשיות שתלויות באספקה יציבה נמצאות בסיכון, וכל הפרעה יכולה לגרום לעליות מחירים חדות, מחסור בחומרים, והשבתה של קווי ייצור. מצב זה אינו בר קיימא עבור ארצות הברית, שמבינה שהיא חייבת למצוא דרך להפחית את התלות.

המאבק להחזרת הייצור

ארצות הברית מנסה להחזיר את ייצור הטונגסטן למדינה. למרות שהפסקת הייצור ב 2015 הייתה תוצאה של כוחות כלכליים, המצב הגיאופוליטי החדש יצר תמריץ להחזרת הפעילות, אפילו במחירים כלכליים גבוהים יותר. הממשלה האמריקאית הכירה בטונגסטן כמינרל קריטי, מה שפתח את הדלת למימון, תמריצים ותמיכה ממשלתית בפרויקטים של כרייה מקומית.

ארצות הברית אינה חסרת משאבי טונגסטן. למעשה, למדינה יש מרבצי טונגסטן משמעותיים, בעיקר במדינות מערביות כמו איידהו, קליפורניה ונבדה, וכן באלסקה ובצפון קרוליינה. חלק מהמרבצים הללו הם אתרי כרייה היסטוריים שפעלו בעבר ונסגרו כאשר המחירים קרסו והתחרות הסינית הפכה אותם ללא רווחיים. עכשיו, עם השינוי באווירה האסטרטגית, חלק מהאתרים הללו עשויים להיות מוחיים מחדש.

הפרויקט המרכזי בניסיון זה הוא מכרה IMA באיידהו. חברת American Tungsten Corp, עובדת בימים אלה על הפעלה מחדש והרחבת פעולות במכרה ההיסטורי הזה. IMA Mine היה פעם מכרה טונגסטן פעיל, ויש לו תשתיות קיימות, ידע גיאולוגי על המרבצים, ופוטנציאל לחזור לייצור. המטרה היא ליצור אספקה מקומית של טונגסטן שתפחית את התלות המוחלטת ביבוא. זהו פרויקט אסטרטגי שיכול להפוך לאבן פינה בניסיון האמריקאי לבנות מחדש ייצור מקומי.

מעבר ל IMA Mine, המכון הגיאולוגי של ארצות הברית (USGS) מציין שיש פוטנציאל לייצור עתידי מפרויקטים הנמצאים כעת בשלב חקר מתקדם. משמעות הדבר היא שחברות עושות עבודת גישוש, בדיקות קידוחים, והערכות כלכליות של אתרים שעשויים להפוך למכרות פעילים בעתיד. התהליך איטי ויקר – לוקח שנים לעבור משלב חקר לשלב ייצור מסחרי – אך העובדה שיש פעילות מסוג זה מעידה על שינוי כיוון.

עם זאת, החזרת ייצור הטונגסטן לארצות הברית אינה משימה פשוטה. היא דורשת השקעה אדירה בחקר, פיתוח מכרות, בניית תשתיות עיבוד וזיקוק, והתמודדות עם עלויות גבוהות. כל עוד מחירי השוק נשארים נמוכים, יהיה קשה להפוך את הכרייה המקומית לרווחית ללא תמיכה ממשלתית משמעותית. אבל אם המחירים ימשיכו לעלות – כפי שקרה בעקבות בקרות היצוא הסיניות במאי השנה – או אם הממשלה תספק סובסידיות או הסכמי רכישה ארוכי טווח, הפרויקטים הללו עשויים להפוך כלכליים.

אז… איך משקיעים בשוק הטונגסטן?

Guardian Metal Resources (GMTLF בארה”ב, GMET בלונדון) היא ללא ספק אחת החברות המרתקות ביותר בסקטור הטונגסטן האמריקאי. החברה הבריטית, שמתמקדת בפיתוח משאבי טונגסטן בארצות הברית, מפעילה שני פרויקטים עיקריים בנבדה: Pilot Mountain ו Tempiute. אבל מה שבאמת הופך את Guardian למיוחדת הוא השילוב הנדיר של מימון ממשלתי, נכסים איכותיים, ומשקיע אסטרטגי. ביולי 2025, משרד הביטחון האמריקאי העניק לחברה 6.2 מיליון דולר במסגרת Defense Production Act לפיתוח פרויקט Pilot Mountain – הפרויקט היחיד בארה”ב שזכה במימון כזה. Pilot Mountain מכיל את מרבץ הטונגסטן הגדול ביותר בארצות הברית, ובנוסף לטונגסטן, החברה גילתה ריכוזים גבוהים של גליום – מינרל קריטי נוסף שסין שולטת בו כמעט לחלוטין. נקודה נוספת היא שבאוגוסט 2025 הוכרז שסטן דרקנמילר, רכש באמצעות Duquesne Family Office LLC אחזקה של כ 14.75% ב Guardian, והפך לבעל המניות השני בגודלו בחברה. דרקנמילר, שעבד עם ג’ורג’ סורוס והיה שותף למהלך המפורסם נגד הליש”ט ב 1992, ידוע כמישהו שמזהה מגמות מאקרו כלכליות ארוכות טווח. ההשקעה שלו ב Guardian אינה השקעה מקרית – זה אות אסטרטגי חזק לכך שהוא רואה את המחסור בטונגסטן כתזת השקעה רצינית לטווח ארוך. Guardian נסחרת בשני סימולים: GMET בבורסת לונדון ו GMTLF ב OTCQX בארה”ב, והחברה נמצאת בשלבי פיתוח מתקדמים עם צפי לפרסום מחקר טרום היתכנות ב 2026. שווה לעקוב!

Almonty Industries (ALM) היא השחקנית הוותיקה והמבוססת ביותר בשוק הטונגסטן המערבי. החברה הקנדית כבר מפעילה כיום את מכרה Panasqueira בפורטוגל – מכרה בן למעלה ממאה שנה שממשיך לייצר כ 58,000 יחידות טונגסטן בשנה. אבל הנכס האמיתי של Almonty הוא מכרה Sangdong בדרום קוריאה, שהיה בעברו אחד ממכרות הטונגסטן הגדולים והאיכותיים ביותר בעולם. Sangdong הופסק ב 1992 אך כעת Almonty משקמת אותו, ובשלב הראשון מתכננת יכולת עיבוד של 640,000 טון עפרה בשנה, כאשר השלב השני (2026 2027) יגדיל את זה ל 1.2 מיליון טון בשנה. העובדה המרכזית: כאשר Sangdong יגיע לקיבולת מלאה, הוא צפוי לספק למעלה מ 80% מכלל ייצור הטונגסטן העולמי מחוץ לסין – מה שהופך את Almonty לשחקנית דומיננטית בשוק המערבי. החברה חתמה על הסכמי אספקה ארוכי טווח של 15 שנה עם חברות מובילות כמו Plansee Group ו Global Tungsten and Powders, במחיר רצפה, מה שמבטיח הכנסות יציבות. בנוסף, Almonty קיבלה הכרה רשמית מוועדה מיוחדת של הקונגרס האמריקאי על התחרות האסטרטגית מול סין, והחברה מתכננת לעבור רשמית להתאגדות אמריקאית, מה שיהפוך אותה לחברה האמריקאית היחידה שמייצרת טונגסטן בקנה מידה מסחרי. Sangdong אמור להתחיל ייצור במחצית השנייה של 2025, ובספטמבר 2025 החברה החלה תוכנית קידוחים רחבת היקף בפרויקט המוליבדן הסמוך. Almonty נכללה גם ב TSX30 לשנת 2025 – דירוג היוקרתי של 30 המניות בעלות הביצועים הטובים ביותר בבורסת טורונטו בשלוש שנים האחרונות.

American Tungsten Corp (TUNGF) היא החברה שעומדת בחזית המאמץ האמריקאי להחזיר את ייצור הטונגסטן לאדמת ארה”ב. החברה הקנדית, שהחלה את פעילותה רק בשנים האחרונות, מתמקדת כמעט באופן בלעדי במכרה IMA ההיסטורי באיידהו – מכרה תת קרקעי שבין השנים 1945 ל 1957 ייצר כ 199,449 יחידות טון מטרי של טונגסטן טריאוקסיד. במאי 2025, American Tungsten החלה רשמית בעבודות בנייה וקונסטרוקציה באתר, כולל שיקום מנהרות גישה ותשתיות קיימות. ביולי 2025 החברה קיבלה אישור מקדים לתוכנית השיקום של האתר, והיא מתכננת ביצוע למעלה מ 6,000 רגל של קידוחי יהלום תת קרקעיים ברבעון השלישי של 2025 כדי להתרחב. מה שמייחד את American Tungsten הוא שהיא החברה היחידה שמתמקדת בהחזרת ייצור מסחרי של טונגסטן לאדמת ארה”ב עצמה – ואם הפרויקט יצליח, היא תהיה היצרן המקומי היחיד בארצות הברית. החברה החלה גם בשיחות עם משרד הביטחון האמריקאי ומשרד האנרגיה לגבי שותפויות אסטרטגיות ומימון ללא דילול מניות – שדרוג משמעותי עבור חברה בגודל כזה. IMA Mine נמצא על קרקע שהחברה מחזיקה בבעלות מלאה (קרקע פטנטית פרטית), מה שנותן לה שליטה מלאה באתר וחוסך את הצורך בהיתרים מורכבים מהממשלה הפדרלית – יתרון אדיר שמאיץ את התהליך ומפחית סיכונים. בנוסף, בפברואר 2025 החברה הרחיבה את השטח שבשליטתה בעוד כ 8,000 דונם של זכויות כרייה סביב המכרה. בספטמבר 2025 החברה המשיכה את עבודות השיקום של המנהרה הראשית שמובילה למכרה התת קרקעי, וכבר התקדמה כ 17 מטר פנימה מהכניסה – צעד חשוב בדרך להחזרת המכרה לפעילות.

Fireweed Metals Corp (FWEDF) היא ללא ספק החברה בעלת הנכס הגדול והאיכותי ביותר בתיק הטונגסטן העולמי. החברה הקנדית, שהיא חלק מקבוצת Lundin בעולם הכרייה, מחזיקה בפרויקט Mactung הממוקם בין יוקון לצפון מערב קנדה – ובנובמבר 2023 היא פרסמה הערכת משאבים חדשה המאשרת את Mactung כמרבץ הטונגסטן הגדול והאיכותי ביותר בעולם. המספרים מדברים בעד עצמם: במעמקי האדמה ב Mactung קבורים 41.5 מיליון טון של עפרת טונגסטן באיכות של 0.73% (דרגת ודאות גבוהה), ועוד 12.2 מיליון טון נוספים באיכות של 0.59% (דרגת ודאות בינונית). במילים פשוטות – יש שם המון טונגסטן, ובריכוזים גבוהים מאוד ביחס לממוצע העולמי. השילוב הזה של כמות עצומה ואיכות גבוהה הופך את Mactung למשהו נדיר ויוצא דופן – אין עוד מרבץ טונגסטן בעולם עם גודל וריכוז כאלה. אבל מעבר לגודל המשאב, מה שבאמת מייחד את Fireweed הוא המימון הממשלתי המסיבי שהיא קיבלה: בדצמבר 2024, החברה קיבלה סך של 35.4 מיליון דולר קנדי במימון משותף מארה”ב וקנדה – 15.8 מיליון דולר אמריקאי ממשרד הביטחון האמריקאי במסגרת Defense Production Act, ועד 12.9 מיליון דולר קנדי מממשלת קנדה דרך ה Critical Minerals Infrastructure Fund לתכנון תשתיות דרך וחשמל. במקביל, Fireweed מפתחת גם את פרויקט Macpass שמכיל אחד ממשאבי האבץ הגדולים בעולם שטרם פותחו, יחד עם הצטברות הגרמניום והגליום הגדולה ביותר בעולם – כך שהחברה מציעה חשיפה למספר מינרלים קריטיים בו זמנית. Mactung מתוכנן לספק מספיק משאבי טונגסטן כדי לכסות את הביקוש הצפוי של צפון אמריקה לעשרות שנים. ביוני 2025 החברה החלה את תוכנית השטח השאפתנית ביותר שלה עד כה, עם עד 26,000 מטר של קידוחים משולבים על פני שלושת הפרויקטים שלה – כולל 11,000 מטר ב Mactung. החברה מתכננת להתחיל מחקר היתכנות השנה, עם יעד להגיע להחלטת השקעה סופית.

הערה חשובה: שמתם לב ששלוש מהחברות הללו – GMTLF, TUNGF ו FWEDF – מסתיימות באות F? זה לא מקרה. האות F בסוף הטיקר מסמלת Foreign (זר), וזה סימון סטנדרטי בשוק ה OTC האמריקאי לחברות שמאוגדות מחוץ לארצות הברית. Guardian היא חברה בריטית, ו American Tungsten ו Fireweed הן קנדיות – למרות שכולן מפתחות נכסים בארה”ב או בצפון אמריקה. לעומת זאת, Almonty (ALM) נסחרת בבורסה המרכזית NASDAQ ולכן מקבלת טיקר רגיל ללא אות מזהה, גם שהיא חברה קנדית.

סיכום

המצב של טונגסטן בארצות הברית הוא דוגמה קלאסית לפגיעות אסטרטגית שנוצרה כתוצאה משילוב של כוחות כלכליים, החלטות מדיניות ושינויים גיאופוליטיים. במשך עשרות שנים, ההגיון הכלכלי הטהור דחף את הייצור האמריקאי לסגירה – עלויות גבוהות מדי, מחירים נמוכים מדי, ותחרות סינית עזה מדי. אבל עכשיו, כאשר העולם נמצא בעיצומו של שינוי גיאופוליטי, ההבנה היא שלהיות תלוי לחלוטין במקור אספקה יחיד למשאב קריטי היא מסוכנת מדי.

הסיכונים, כמובן, קיימים. פיתוח מכרות הוא תהליך יקר, ארוך ומסובך. מחירי הטונגסטן עשויים לא להישאר גבוהים מספיק כדי להצדיק את העלויות הגבוהות של ייצור מערבי. סין עשויה להגיב בהצפת השוק במחירים נמוכים כדי להרתיע מתחרים. והפרויקטים עצמם עלולים להיתקל בעיכובים טכניים, בעיות סביבתיות או קשיים פיננסיים.

אבל המגמה הכללית ברורה: ארצות הברית והעולם המערבי מבינים שהם חייבים להפחית את התלות בסין במינרלים קריטיים. טונגסטן, עם חשיבותו הביטחונית והטכנולוגית המוחלטת, הוא במרכז המאמץ הזה. החזרת ייצור הטונגסטן לארצות הברית אינה רק שאלה כלכלית – היא שאלה של ביטחון לאומי, עצמאות אסטרטגית ועמידות מול עולם גיאופוליטי מאתגר.

Please leave this field empty

אל תפספס/י את הפוסט הבא!

אימייל *

רק פוסטים חדשים ישלחו אליכם, לא פרסומות ולא כאבי ראש. בעת ההרשמה את/ה מאשר/ת את תנאי השימוש באתר.

איזה כיף! שלחנו לך מייל לאימות ההרשמה